חוטים עשויים מתאים
כל מה שאתם חשים, מחליטים ועושים עובר דרך מערכת העצבים: המוח, חוט השדרה והעצבים שמגיעים לכל פינה בגוף. החלקים הפועלים בה הם תאים שנקראים תאי עצב, או נוירונים, ויש כשמונים ושישה מיליארד מהם במוח האדם לבדו.
תא עצב הוא תא שנמתח לצורת חוט. אשכול מסועף של דנדריטים אוסף אותות מתאים אחרים; גוף התא מסכם אותם; וסיב ארוך יחיד, האקסון, מוליך את התוצאה הלאה, לפעמים מטר ויותר, אל התא הבא או אל שריר.
הסף
אותות שמגיעים לדנדריטים מקרבים את התא, כל אחד קצת, אל ירי. מעט מדי מהם, ושום דבר לא קורה: ההשפעות הקטנות דועכות ותא העצב נשאר שקט. מספיק מהם, והתא חוצה את הסף שלו ויורה דחף לאורך האקסון. אין חצי דרך. הדחף תמיד באותו גודל ובאותה צורה, ולכן הכלל נקרא הכול או לא כלום.
העוצמה מועברת בדרך אחרת. מגע עדין גורם לתא עצב לירות כמה פעמים בשנייה; מגע חזק גורם לו לירות פעמים רבות בשנייה. המסר נמצא בקצב, לא בגודל.
נסו: כוונו את הגירוי ל־20% והמתינו. אחר כך ל־45%, ממש מעבר לסף, ואז ל־90%, וספרו את הדחפים.
מהו הדחף
הדחף, שנקרא פוטנציאל פעולה, הוא גל כימי שנע לאורך קרום התא. במנוחה, פנים האקסון שלילי במקצת. כשהסף נחצה, שערים זעירים נפתחים ויוני נתרן שוטפים פנימה, והופכים את המקטע הזה לחיובי. ההיפוך פותח את השערים במקטע השכן, ואחריו במקטע שאחריו, וכך הגל עובר לכל אורך האקסון. מאחוריו יוני אשלגן זורמים החוצה ומחזירים את הקרום למצבו, מוכן לדחף הבא. בחרו פועל תחת הצגת היונים כדי לראות את שני התהליכים.
בידוד ומהירות
אקסון חשוף מוליך דחף במהירות של מטר או שניים בשנייה. רוב העצבים המהירים בגוף עטופים במיאלין, מעטה שומני מבודד שמונח במקטעים, עם מרווחים קטנים ביניהם. מתחת למעטה הדחף לא יכול לדלוף החוצה, ולכן הוא קופץ ממרווח למרווח, והמהירות עולה למאה מטרים בשנייה ויותר. זו הסיבה שמכה באצבע הרגל מורגשת בתוך שבריר שנייה, ושמחלות שמסירות את המיאלין משאירות את האותות איטיים ומשובשים.
מתא לתא
בקצה האקסון הדחף לא יכול לקפוץ ישר לתוך התא הבא. הוא מגיע לרווח, הסינפסה, ושם הוא משחרר ענן קטן של שליחים כימיים שנסחפים אל הצד השני ומקרבים את תא העצב הבא אל הסף שלו. כל מחשבה, זיכרון ותנועה הם דפוס של דחפים ועננים כאלה, שעוברים מתא לתא מיליארדי פעמים בשנייה.