מסיסות.

שלב 1 מתוך 5

תמיסה רוויה

הוסיפו מלח למים, כפית אחרי כפית, ובשלב מסוים הגבישים יפסיקו להיעלם. המים מחזיקים את כל המלח שהם יכולים, והתמיסה רוויה. הכמות המרבית של מומס שמתמוססת בכמות נתונה של ממס, בטמפרטורה נתונה, היא המסיסות. מקובל לתת אותה בגרמים ל־100 g מים: למלח שולחן, כ־36 g ב־20 °C. הסצנה מחשבת 36.4 g, מקו ישר שמקרב את הערכים הנמדדים בין 0 °C ל־100 °C.

בכוס עכשיו 50 g מלח.

שלב 2 מתוך 5

ערבוב

בתמיסה רוויה לא נעצרת התנועה: בכל שנייה יונים עוזבים את הגבישים, ויונים אחרים חוזרים ונצמדים אליהם באותו קצב. זה שיווי משקל דינמי, ולכן הערימה לא משתנה. ערבוב קבוע עכשיו על כבוי; נחשו מה יקרה כשתפעילו אותו.

שלב 3 מתוך 5

מים חמים

לרוב המוצקים המסיסות עולה עם הטמפרטורה: במים חמים המולקולות פוגעות בגביש חזק יותר ושולפות יונים בקלות רבה יותר. אבל בכמה זה תלוי בחומר. טמפרטורת המים קבועה עכשיו על 293 K, 20 °C; נחשו כמה יתמוסס ב־100 °C.

שלב 4 מתוך 5

לחמם עד שהכול מתמוסס

בכוס 38 g: קצת יותר ממה שמתמוסס ב־20 °C. הסצנה מחשבת את המסיסות של מלח שולחן כקו ישר, $35.7 + 0.035\,(T - 273)$⁠ גרם, כקירוב טוב לערכים הנמדדים. מלח שנוסף קבוע, וטמפרטורת המים פתוחה.

שלב 5 מתוך 5

גזים

גם גזים מתמוססים במים: הדגים נושמים חמצן מומס, ובמשקה מוגז מומס פחמן דו־חמצני בלחץ. אצל גזים המגמה הפוכה: ככל שחם יותר, מתמוסס פחות. במים חמים מולקולות הגז נעות מהר מספיק כדי לברוח מהנוזל.