אוגרים וה־ALU.

שלב 1 מתוך 6

לחבר

אוגר הוא תא אחסון קטן בתוך המעבד, קרוב לחלק שמחשב. לשבב הזה יש שניים, A ו־B. הALU, היחידה האריתמטית־לוגית, יושבת ביניהם ומחשבת כל הזמן את הסכום של מה שיש בהם. יחידת הבקרה מחליטה אם התשובה תגיע לאנשהו: בביצוע של ADD היא מדליקה פלט ALU וקלט A, והסכום חוזר אל A.

המספר הראשון הוא 100 והמספר השני 50. פעימת שעון עומדת על 5: שני המספרים כבר באוגרים.

שלב 2 מתוך 6

שמונה סיביות מתגלגלות

לאוגר יש שמונה סיביות, ולכן הוא מחזיק 0 עד 255. מה קורה כשהסכום גדול מזה? ה־ALU מחברת סיבית אחר סיבית, כמו בחיבור במאונך, עם נשא שעובר לסיבית הבאה. לסיבית העליונה אין סיבית הבאה באוגר: הנשא שלה יוצא לדגל הנשא, נורה קטנה שנדלקת על ה־ALU.

שלב 3 מתוך 6

לחשב את הגלישה

כשהסיבית התשיעית נשמטת, הסכום מאבד בדיוק 256. כך מחשבים מה נשאר באוגר: מחשבים את הסכום האמיתי, ואם הוא 256 או יותר, מחסרים 256. המכסה סגור; חשבו בעצמכם.

שלב 4 מתוך 6

לחסר

עכשיו בזיכרון תוכנית אחרת, עם SUB במקום ADD בכתובת 2. ה־ALU מחסרת עם אותו מסכם: היא הופכת כל סיבית של B, מוסיפה 1, ומחברת. חיבור של - B$ ואז השמטה של 256 זה בדיוק חיסור של B.

שלב 5 מתוך 6

מתחת לאפס

מה אם B גדול מ־A? באוגר אין סימן מינוס, ושמונה סיביות מתגלגלות כמו מד מרחק: צעד אחד מתחת ל־0 הוא 255, שני צעדים הם 254. מחשבים שצריכים מספרים שליליים מסכימים לקרוא את המספרים 128 עד 255 כשליליים; לשיטה הזו קוראים המשלים ל־2. השבב עצמו רק מתגלגל.

שלב 6 מתוך 6

דגל האפס

לצד הנשא יש ל־ALU דגל שני, אפס, שנדלק כשהתשובה האחרונה של ADD או SUB היא 0. דגל לא משנה אף מספר; הוא זוכר משהו על התשובה, כדי שהוראה מאוחרת יותר תוכל לשאול עליו. שני המספרים כאן שווים.