גובה צליל ומקום.

שלב 1 מתוך 6

דחיפות זעירות

קול הוא דחיסה ומתיחה של האוויר. הוא עובר לאורך תעלת השמע ודוחף את עור התוף, ושלוש עצמות זעירות מעבירות את התנועה אל השבלול, צינור מפותל מלא נוזל.

את עוצמת הקול מודדים בדציבלים, סולם של יחסים: $0$⁠ dB הוא הצליל השקט ביותר שאוזן צעירה שומעת, כשהלחץ באוויר משתנה רק ב־20 µPa. כל 10 dB הם פי $10$⁠ באנרגיית הקול, וכל 20 dB הם פי $10$⁠ בלחץ:

$p = 20\ \mu\text{Pa} \times 10^{L/20}$$p =$$20\ \mu\text{Pa} \times 10^{L/20}$⁠

שלב 2 מתוך 6

גל שממיין

יישור השבלול עומד על השבלול מיושר: השבלול התיישר לצינור, עם סרגל של גובה צליל לאורכו. לכל אורכו עובר הקרום הבזילרי: צר וקשיח בבסיס, ליד החלון הסגלגל, ורחב וגמיש לכיוון הקצה, כ־35 mm משם. כל צליל שולח גל מהבסיס לכיוון הקצה, והגל מגיע לשיא במקום אחד. עכשיו הצליל הוא 1 kHz.

שלב 3 מתוך 6

מקום אחד, גובה אחד

על הקרום יושבים כ־$3500$⁠ תאי שערה פנימיים. כל אחד מהם יושב במקום אחד, ולכן כל סיב עצב שמאזין לו מייצג גובה צליל אחד. המוח יודע איזה צליל הוא שומע לפי אילו סיבים פעילים. גובה הצליל (חזקות של עשר) משתמש בחזקות של עשר כי גם הקרום בנוי בערך כך: יחסים שווים של גובה תופסים אורכים שווים בקירוב.

שלב 4 מתוך 6

חזק ושקט

הצליל השקט ביותר שאפשר לשמוע, סף השמיעה, תלוי בגובה שלו. האוזן רגישה ביותר בין 2 kHz ל־5 kHz בערך, בין השאר כי תעלת השמע מהדהדת סביב 3 kHz. הצליל עכשיו הוא זמזום נמוך 50 Hz בשיחה.

שלב 5 מתוך 6

הגבוהים נעלמים ראשונים

כל צליל, יהיה גובהו אשר יהיה, עובר בבסיס השבלול בדרכו. שם, במהלך החיים, תאי השערה נשחקים יותר מכולם. עכשיו מתנגן צליל יתוש 17 kHz, וגיל המאזין 20 שנה.

שלב 6 מתוך 6

רעש

הופעת רוק, 105 dB. מעל כ־85 dB, שעות של רעש ביום הורגות תאי שערה.