המגיב המגביל והנצילות.

שלב 1 מתוך 6

מי נגמר קודם

במעבדה ובתעשייה כמעט אף פעם לא מערבבים מגיבים בדיוק ביחס שבניסוח. אחד מהם נגמר קודם, והתגובה נעצרת. הוא נקרא המגיב המגביל: הוא קובע כמה תוצר ייווצר. מה שנשאר מהשני נקרא עודף.

כאן כמות החמצן או הכלור קבועה על 1.5 מהנדרש: $12$⁠ מולקולות חמצן מול $16$⁠ מולקולות מימן. נבאו, ואז הריצו.

שלב 2 מתוך 6

מה נשאר

כדי למצוא את המגביל, בודקים כמה כל מגיב צריך מהשני, לפי המקדמים, ומשווים לכמה שיש. ואז אפשר לחשב גם את העודף: מה שהיה, פחות מה שהגיב.

שלב 3 מתוך 6

העודף נשאר עודף

מה קורה כשממשיכים להוסיף מהמגיב שכבר בעודף? כאן כלור פי שניים מהנדרש. נבאו, ואז הריצו.

שלב 4 מתוך 6

לשלוט בכמות התוצר

אם המגיב המגביל קובע כמה תוצר נוצר, אפשר לבחור את הכמות שרוצים דרכו. תרכובת קבועה עכשיו על מימן כלורי, $\mathrm{H_2 + Cl_2 \rightarrow 2HCl}$⁠, עם $8$⁠ מולקולות מימן, והרצת התגובה קבועה על סוף התגובה. שנו את כמות החמצן או הכלור והסתכלו בקריאות.

שלב 5 מתוך 6

הנצילות התאורטית

הכמות המרבית של תוצר שהמגיב המגביל מאפשר נקראת הנצילות התאורטית. בגרמים מחשבים אותה בשלושת הצעדים של השיעור הקודם, אבל קודם צריך לדעת מי המגביל, ולכן ממירים את שני המגיבים למולים ומשווים לפי המקדמים.

שלב 6 מתוך 6

אחוז הנצילות

במעבדה מקבלים כמעט תמיד פחות מהנצילות התאורטית: חלק מהתוצר נדבק לכלים או אובד בסינון, חלק מהמגיבים לא מגיב עד הסוף, ולפעמים מתרחשות תגובות צד. אטומים לא נעלמים; הם פשוט לא מגיעים כולם לצנצנת.

אחוז הנצילות משווה בין השניים:

$\text{yield} = \frac{m_{\text{actual}}}{m_{\text{theoretical}}} \times 100\%$$\text{yield} =$$\frac{m_{\text{actual}}}{m_{\text{theoretical}}} \times 100\%$⁠