חורים שחורים.

שלב 1 מתוך 8

כבידה שמנצחת

כשהליבה של כוכב כבד מאוד קורסת, אפילו הנייטרונים לא מחזיקים מעמד, והחומר נדחס עד שמהירות הבריחה ממנו עולה על מהירות האור. ביחידה מסלולים וטיסה לחלל ראיתם שמהירות הבריחה היא $v = \sqrt{\dfrac{2GM}{r}}$$v =$$\sqrt{\dfrac{2GM}{r}}$⁠. הסצנה מראה חור שחור עם דיסקת ספיחה של גז זוהר סביבו.

שלב 2 מתוך 8

האופק

אם מציבים את מהירות האור במקום מהירות הבריחה, $c = \sqrt{\dfrac{2GM}{R_s}}$$c =$$\sqrt{\dfrac{2GM}{R_s}}$⁠, מקבלים את רדיוס שוורצשילד:

$R_s = \frac{2GM}{c^2}$$R_s =$$\frac{2GM}{c^2}$⁠

הכדור ברדיוס הזה הוא אופק האירועים: מה שנכנס אליו לא יכול לצאת, אפילו לא אור.

שלב 3 מתוך 8

כבד יותר, גדול יותר

יישור האור נמצא על אור ישר: האור כבר לא מתכופף, ולכן רואים את האופק עצמו ואת הטבעות המסומנות סביבו. נבאו מה יקרה לאופק כשהמסה תוכפל.

שלב 4 מתוך 8

הדיסקה הזוהרת

גז שנופל לחור לא נופל ישר פנימה: הוא מסתובב סביבו בדיסקה, מתחכך ומתחמם. הטבעות מסמנות שלושה מרחקים: האופק ב־$R_s$⁠, ספירת הפוטונים ב־$1.5 R_s$⁠, שבה אור יכול להקיף את החור, והשפה הפנימית של הדיסקה ב־$3 R_s$⁠.

שלב 5 מתוך 8

אור מעוקם

יישור האור חזר לאור מעוקם. הכבידה מכופפת את האור של הדיסקה: רואים גם את הצד הרחוק שלה, שמתעקם מעל החור ומתחתיו. סובבו את זווית צפייה מ־0° ל־86°.

שלב 6 מתוך 8

ספירת הפוטונים

מחוץ לאופק האור עוד יכול לברוח, אבל לא בכל כיוון. קרוב מספיק לחור, אור שיוצא הצידה מתעקם כל כך שהוא חוזר לנקודה שממנה יצא.

שלב 7 מתוך 8

הצל

יישור האור סגור, והאור מתעקם כמו במציאות. הצל השחור במרכז גדול מהאופק עצמו.

שלב 8 מתוך 8

כמה דחוס

חור שחור נשמע כמו הדבר הדחוס ביותר ביקום. אבל זה תלוי כמה הוא כבד.