עדשות כבידתיות.

שלב 1 מתוך 5

טבעת

ב־1919 מדדו אסטרונומים בליקוי חמה כוכבים שנראו ליד השמש, ומצאו שהם זזו בדיוק כמו שאיינשטיין צפה: הכבידה של השמש כופפה את האור שלהם. גלקסיה שלמה, כבדה פי טריליון מהשמש, היא עדשה כבידתית. בסצנה גלקסיה אליפטית ענקית, וגלקסיה ספירלית רחוקה ממנה פי שניים כמעט בדיוק מאחוריה.

שלב 2 מתוך 5

גודל הטבעת

רדיוס הטבעת, רדיוס איינשטיין, תלוי במסה של העדשה ובמרחקים:

$\theta_E = \sqrt{\frac{4GM}{c^2} \cdot \frac{D_{LS}}{D_L D_S}}$$\theta_E =$$\sqrt{\frac{4GM}{c^2} \cdot \frac{D_{LS}}{D_L D_S}}$⁠

$D_L$⁠ ו־$D_S$⁠ הם המרחקים לעדשה ולמקור, ו־$D_{LS}$⁠ המרחק ביניהם. מסת העדשה נעולה על קבוצת גלקסיות, $4$⁠ טריליון מסות שמש.

שלב 3 מתוך 5

קשתות

טבעת שלמה דורשת יישור כמעט מושלם. היסט מהקו מזיז את הגלקסיה הרחוקה הצידה, בשניות קשת.

שלב 4 מתוך 5

צלב

גלקסיות אמיתיות לא עגולות לגמרי. השטיחות של העדשה הופכת אותה לסגלגלה, ומשנה את מספר הדמויות.

שלב 5 מתוך 5

לשקול את מה שלא רואים

הצגת המיקום האמיתי באמצע: קווים עוקבים אחרי האור מכמה נקודות בשפת הגלקסיה הרחוקה, שמתכופף בעדשה ומגיע אלינו. סובבו את המבט כדי לראות אותם מהצד. המשיכו עד איפה היא באמת: הכיפוף נעלם, והקשתות מתכנסות לספירלה קטנה אחת.