השמש.

שלב 1 מתוך 5

מהליבה אל פני השטח

השמש היא כדור של פלזמה, גז חם וטעון חשמלית, ברוחב של $1.39$⁠ מיליון קילומטרים. בסצנה חסרה פרוסה, וכך רואים את השכבות בעומק האמיתי שלהן: הליבה ברבע הפנימי של הרדיוס, אזור הקרינה עד כ־$70\%$⁠ מהרדיוס, ואזור ההסעה, שבו גז חם עולה, מתקרר ושוקע, כמו מים בסיר על האש. מעליו פני השמש, בכ־5800 K, והעטרה הדלילה.

סובבו את הסצנה והסתכלו על הפרוסה מכמה כיוונים.

שלב 2 מתוך 5

כתמים כהים

דרך טלסקופ עם מסנן מתאים, פני השמש רותחים בגרגירים, ראשי תאי הסעה בגודל של מדינה, ומפוזרים בהם כתמי שמש. כתם גדול יכול להיות רחב פי כמה מכדור הארץ, ובאמצעו חלק כהה, מוקף טבעת בהירה יותר. כתמים באים בדרך כלל בזוגות, אחד מוביל ואחד מאחוריו, והם נודדים על פני הדיסקה כשהשמש מסתובבת. כך גלילאו הראה ב־1612 שהשמש מסתובבת.

שלב 3 מתוך 5

מחזור של 11 שנים

ב־1843 שם לב רוקח גרמני, היינריך שוואבה, שספר כתמי שמש כל יום בהיר במשך שבע־עשרה שנה, שמספרם עולה ויורד במחזור. ממינימום, שבו השמש יכולה להיות שבועות בלי כתם אחד, ועד המינימום הבא עוברות בממוצע כ־$11$⁠ שנים. שנים מהמינימום של השמש מזיז אתכם לאורך המחזור, ושיא מספר כתמי השמש קובע עד כמה המחזור חזק. בין 1645 ל־1715, במינימום מאונדר, כמעט לא נראו כתמים בכלל.

שלב 4 מתוך 5

תרשים הפרפר

לא רק מספר הכתמים משתנה במחזור, אלא גם המקום שבו הם מופיעים. התרשים התחתון ליד הסצנה מסמן לכל זמן את קווי הרוחב של הכתמים. עכשיו עברה שנה מהמינימום. נבאו איך הרצועות ימשיכו.

שלב 5 מתוך 5

שדה שמתהפך

הצגת השדה המגנטי נמצאת על שדה מגנטי. בכל זוג כתמים השדה יוצא מהשמש באחד ונכנס בשני: הם שתי הרגליים של לולאה מגנטית אחת. קו המשווה של השמש מסתובב מהר יותר מהקטבים, כ־$25$⁠ ימים לעומת כ־$35$⁠, והוא כורך את קווי השדה סביב השמש עד שהם צפים החוצה וקורעים את פני השטח בזוגות של כתמים.

הזיזו לאט את שנים מהמינימום של השמש מ־$0$⁠ עד $11$⁠ וצפו בצבע של כיפות הקטבים: כחול היכן שהשדה יוצא מהשמש, ענבר היכן שהוא נכנס.