בונים מאוויר
זרע כמעט אינו שוקל דבר. העץ שצומח ממנו שוקל טונות. מאיפה הגיעו הטונות האלה? לא מהאדמה, כפי שהניחו במשך מאות שנים; עץ שגדל בעציץ משאיר את האדמה כבדה כמעט כמו שמצא אותה. בערך מחצית מהחומר היבש של עץ היא פחמן, והפחמן הזה הגיע מהאוויר, מולקולה אחת של פחמן דו־חמצני בכל פעם, שנתפרה לתוך סוכר בעזרת האנרגיה של אור השמש. התהליך הזה הוא פוטוסינתזה, וכל פירור מזון שאכלתם אי פעם התחיל בו.
המתכון
המרכיבים הם פחמן דו־חמצני מהאוויר, שנקלט דרך פתחים זעירים בעלה, ומים שנשאבים מעלה מהשורשים. האנרגיה היא אור. בתוך תאי העלה, בגופיפים ירוקים שנקראים כלורופלסטים, האור משמש לפירוק המים ולהצמדת המימן שלהם אל הפחמן שבא מהפחמן הדו־חמצני, וכך נבנה סוכר. החמצן שנשאר מהמים הוא פסולת מבחינת הצמח, והוא משתחרר החוצה דרך אותם פתחים. זה החמצן שאתם נושמים עכשיו.
נסו: הורידו את האור ל־0 % וצפו בערימת הסוכר שמצטמקת. אחר כך העלו אותו ל־100 %, אבל מנעו מהעלה פחמן דו־חמצני.
הירוק
פתחו את הכלורופלסט ותמצאו בו ערימות של דיסקיות שטוחות. הקרומים שלהן עמוסים בכלורופיל, הפיגמנט שנותן לעלים את צבעם. כלורופיל בולע היטב אור אדום וכחול, ואור ירוק הוא בולע רק מעט; הירוק הוא מה שמוחזר ומגיע אל העין שלכם. בסתיו, כשעץ מפסיק לייצר כלורופיל, נחשפים הצהובים והכתומים שהיו שם כל הזמן.
מה שבמחסור
המפעל לא יכול לעבוד מהר יותר מהאספקה האיטית ביותר שלו. באור עמום אין מספיק אנרגיה, ולא משנה כמה פחמן דו־חמצני זמין. באור חזק עם מעט פחמן דו־חמצני, האור מתבזבז. מגדלי עגבניות בחממות מזרימים פנימה פחמן דו־חמצני נוסף בדיוק מהסיבה הזאת, וצמח על אדן חלון מוצל גדל לאט, ולא משנה כמה טוב מזינים אותו. גם הטמפרטורה מגבילה אותו: בקור הכימיה כמעט נעצרת, ובחום רב היא מתפרקת.
החצי השני של הסיפור
הפוטוסינתזה אוגרת אנרגיה בסוכר. כל יצור חי, כולל הצמחים, מוציא את האנרגיה הזאת בחזרה בנשימה תאית: חיבור הסוכר עם חמצן, שמשחרר את האנרגיה ופולט פחמן דו־חמצני ומים. שני התהליכים הם תמונת ראי זה של זה, ויחד הם מסובבים את הפחמן של העולם החי כולו במעגל. הפחמן שבנשיפה שלכם היה פעם בעלה, ועוד יחזור להיות בעלה.