חזקות של עשר
לכל דבר ביקום יש גודל, והגדלים פרושים על טווח כל כך רחב שמספרים רגילים כבר לא עוזרים. הדרך של המדענים היא לספור חזקות של עשר. כל צעד כופל בעשר: מטר, עשרה מטרים, מאה, אלף. כשכותבים כך, היקום כולו נכנס בסולם אחד של כשישים שלבים, מהמרחק הקטן ביותר שיש לו משמעות ועד הקצה של מה שאפשר לראות.
הסצנה עוצרת בשישה מהשלבים האלה. הדברים שהיא מראה הם הנושאים של מאמרים אחרים כאן; המאמר הזה עוסק במרחק ביניהם.
למטה
אטום רחב בערך עשירית של מיליארדית המטר, וכמעט כל הנפח הזה הוא החלל הריק שבו נעים האלקטרונים. DNA הוא מולקולה, ולכן הוא רחב רק פי עשרה מאטום, אבל ארוך מאוד: ה־DNA של תא אנושי אחד, אם פורשים אותו, מגיע לכשני מטרים. תא רחב בערך מאית המילימטר, פי עשרת אלפים מה־DNA הארוז בתוכו, וקצת מתחת למה שהעין יכולה להבחין בו.
מתא ועד אדם יש עוד פי מאה אלף. מי שעומד באמצע הסולם רואה כמעט אותו מספר שלבים מתחתיו ומעליו.
נסו: עברו מאטום אל תא וספרו את התחנות. זו קפיצה של פי מאה אלף.
למעלה
השמש רחבה מיליון וארבע מאות אלף קילומטרים, פי מאה מרוחב כדור הארץ. מערכת השמש, עד נפטון, רחבה תשעה מיליארד קילומטרים, כל כך רחבה שלאור לוקח יותר משמונה שעות לחצות אותה, והשמש בתוכה היא נקודה. שביל החלב רחב מאה אלף שנות אור, וכל מערכת השמש היא נקודה בתוכו.
מעבר לגלקסיה הסולם ממשיך: צבירי גלקסיות, ואחריהם היקום הנצפה, ברוחב של כתשעים מיליארד שנות אור, ובו אולי שני טריליון גלקסיות.
איפה אנחנו
אדם גבוה בערך מטר וחצי. בסולם של חזקות של עשר, זה בערך עשרה שלבים מעל אטום ועשרים ושישה מתחת ליקום הנצפה. אנחנו לא במרכז היקום, אבל בסולם הגדלים אנחנו קצת מתחת לאמצע: קטנים מספיק כדי להיות בנויים מאטומים, וגדולים מספיק כדי לחשוב על גלקסיות.
למה המספרים חשובים
גודל הוא לא רק עניין של סקרנות. הוא קובע אילו חוקים שולטים. בגודל של אטומים, חלקיקים מתנהגים כמו גלים ושום דבר לא נמצא בדיוק איפה שהוא נראה. בגודל של תאים, מים סמיכים כמו סירופ והכובד כמעט לא משנה. בגודל של כוכבים, הכובד הוא הכול. אותו יקום, עם אותם חוקים, נראה שונה לגמרי בכל שלב, והצעד הראשון כדי להבין משהו הוא לדעת כמה הוא גדול.