מגע, חום וכאב.

שלב 1 מתוך 6

עבודה אחת

כל חוש מתחיל בתאי קולטן, וכל סוג קולטן מגיב לסוג אחד של גירוי. כשהגירוי מגיע, הקולטן הופך אותו לאות חשמלי, התמרה, ומעבר לסף סיב העצב שלו יורה דחפים. דחף אחד נראה כמו כל דחף אחר: סיב מדווח כמה חזק הגירוי לפי כמה פעמים הוא יורה בשנייה, ואיזה גירוי זה לפי איזה סיב הוא.

הסצנה היא גוש מכרית קצה האצבע, ומגשש פלדה לוחץ עליה כל כמה שניות. הצגת אותות העצב עומדת על אותות עצב: העור שקוף, וכל קולטן מהבהב כשהוא יורה. דסקיות מרקל בצבע ענבר יושבות בבסיס האפידרמיס.

שלב 2 מתוך 6

מהר ולאט

הסתכלו על לחיצה אחת בתרשים: שורה לכל סוג קולטן. מה שמבדיל ביניהם הוא הסתגלות: כמה זמן קולטן ממשיך לירות כשהגירוי שלו נשאר אותו דבר. גופיפי מייסנר, ממש מתחת לאפידרמיס, וגופיפי פאצ׳יני, עמוק בשומן, מהבהבים רק כשהמגשש נכנס ויוצא.

שלב 3 מתוך 6

מכוונים לקצב

הקולטנים המהירים מכוונים גם לקצב שבו העור רוטט. רטט עומד על 30 Hz, רפרוף: גופיפי מייסנר יורים דחף על כל נקישה.

שלב 4 מתוך 6

קצות החום

לקולטני הטמפרטורה והכאב אין מבנה מיוחד: הם קצות עצב חופשיים, ענפים חשופים של סיבים דקים שמגיעים עד האפידרמיס. יש קצות קור ויש קצות חום, ומה שמייחד כל אחד הוא תעלה בקרום שלו שנפתחת בטמפרטורה מסוימת. עור במנוחה הוא כ־33 °C, וטמפרטורת המגשש עומדת עכשיו גם היא על זה.

שלב 5 מתוך 6

חם מדי

טמפרטורת המגשש עומדת על 40 °C, חמים. קצות כאב, נוציצפטורים, נושאים תעלה בשם TRPV1, שנפתחת מעל כ־43 °C.

שלב 6 מתוך 6

מנטה ופלפל חריף

קצות הקור נושאים תעלה בשם TRPM8, שנפתחת מתחת לכ־26 °C. אבל תעלה לא רק מרגישה טמפרטורה: גם מולקולות מסוימות שנקשרות אליה פותחות אותה. TRPM8 נפתחת גם כשמנתול, החומר שבמנטה, נקשר אליה, ו־TRPV1 גם כשקפסאיצין, החומר החריף שבפלפל, נקשר אליה.